צדק חברתי

קשה לחזור ללימודים אחרי קייטנת המחאה החברתית שהעסיקה אותנו במהלך הקיץ. אמנם שם קיבלנו רק לינה באוהלים ואירועי חוצות מיוזעים, אבל את מנות השוקו והלחמניות אנחנו משלימים בימים אלה.

קשה במיוחד לחזור ללימודים ולהיזכר שימים ארוכים בטכניון עולים לנו בהרבה כוסות קפה וסנדביצ'ים של מנדרין. מזל שיש את הפינות של הפקולטה לארכיטקטורה שמציעות פתרונות קולינריים ברי השגה.

פינת הקפה ופינת המרק שוכנות במסדרון של קומה 1 בבניין אמאדו; באופן מפתיע אף אחת מהן לא ממוקמת בפינה. שתיהן מנוהלות על ידי סטודנטים נמרצים (עדיין) לארכיטקטורה בשנה ב', אך בעוד פינת הקפה שייכת לוועד הסטודנטים, פינת המרק הינה יוזמה פרטית ומבורכת עד מאד.

פינת הקפה זכתה למפה חדשה שעדיין לא הספיקה להיטנף יתר על המידה ולמיחם חדש ונוצץ, והכלים הישנים – כולל הכפיות המשותפות המקובעות לקיר והכלי לסוכר/גושים – הוחלפו בכלים חד-פעמיים. זה כמובן אומר שלפעמים אין כפיות, וזה גם לא אקולוגי, אבל לפחות פינת הקפה טיפונת יותר נקייה. לזכותם של מנהלי הפינה ייאמר שמלאי הקרמבואים משביע רצון וכך גם מלאי החטיפים המלוחים (אבל איכס, צ'יטוס בטעם קטשופ? באמת?). עם זאת, מורגש מאד חסרונם של חטיפים מקבוצת העוגיות/ופלים, ולא, פתי בר זה לא תחליף הולם לעוגיה. בנוסף, שבו וצצו להן סוכריות הטופי, ואף על פי שאני יודעת שיש להן קונים מדי פעם, אני עדיין לא מבינה מה הן עושות שם. זה אפילו לא טופי בטעם קפה.

מי שהסתובב באמאדו לפני שנתיים – תנחומיי, אחיי לצרה – ודאי זוכר את פינת המרק האגדית של דורון ורביב שמילאה את קומה 2 בריח של בית. בשנה שעברה השניים זנחו את פינת המרק לטובת פרויקט גמר בארכיטקטורה, ועכשיו בשעה טובה הם אזרחים חופשיים. חישוב פשוט מעלה כי מנהלי פינת המרק 2.0 בכלל לא היו בסביבה כשפינת המרק הקודמת פעלה. צעירים. אז אמנם פינת המרק החדשה לא מצוידת במקרר ענקי כמו פינת המרק הראשונה, ואין שם פיתות עם זעתר, אבל בהחלט יש מרק, וזה מה שחשוב. שני סירים מהבילים מחכים על שתי פלטות מדי יום החל מ-11:00, ובמחיר סמלי של שלושה שקלים תוכלו להצטייד בכוס מרק מנחמת. המרקים מתובלים כראוי ונוטים קצת לכיוון החריף, ומכילים כמות נאה של ירקות. החסרון הבולט של המרקים בפינת המרק הוא שמשום מה הם מכילים כמויות עתק של שמן. טרם קיבלתי תשובה ראויה לשאלה למה יש כל כך הרבה שמן במרק ירקות (אפילו לא טיגנו בו בצל!). תעלומה. אם כך, המרק לא מומלץ לבעלי כולסטרול גבוה ואנשים שלא אוהבים שנשארת להם שכבת שמן על השפתיים כשהם מסיימים לאכול. מומלץ בחום לכל השאר.

לסמסטר חדש!

חודש אל תוך הסמסטר ורגע לפני שהוא נגמר, ניתן כבר לגבש תובנות אודות הפתיחה הקולינרית של שנת הלימודים תש"ע.

בית הסטודנט, על שלל האפשרויות שהוא מתיימר להציע, טרם נפתח. חבל.

המחירים במכונות השתייה (קלה וחמה כאחד) עלו ב-20 אגורות, כך שכעת כוס "קפה" עולה 1.40 ש"ח ופחית קפיטליזם קוקה קולה עולה 3.50 ש"ח. גם המחירים במכונות החטיפים עלו, ובסמסטר הזה תצטרכו לשלם בין 20 אגורות לשקל יותר מאשר בסמסטר הקודם בשביל להשקיט את המנצ'יז.

עם זאת, יש לנו כמה חדשות טובות בשביל הסטודנט הרעב והעני:

פינת הקפה של הפקולטה לארכיטקטורה חזרה לפעילות. הידד!

פרויקט נוסף מבית הפקולטה לארכיטקטורה הוא "פינת התה" המתחרה המנצחת של שנה ד'. בתחילה הציעה פינת התה פיתות עם תוספות (זעתר, בולגרית או רוטב פיצה עם גבינה) וכעת עם בוא החורף מחכים שם מרק ביתי מהביל ותירס חם על פלטת שבת. יאמי!

שוב פרצופים חדשים ומלאי הבעה מאחורי דלפק הבריף, אך למרבה הצער, איכות השירות לא השתנתה. עם זאת, נראה כי מישהו שם החליט להוציא לפועל סוף סוף את כל המנות המופיעות בתפריט ועכשיו הם מוכרים, בנוסף לסנדביצ'ים הרגילים, סנדביצ'ים פשוטים (גבינה צהובה / ביצה / חביתה / טונה + מלפפון ו/או עגבניה) בבגט (6.20 ש"ח) או בחצי בגט (3.60 ש"ח). כמו כן נצפו עוגיות שוות (5 עוגיות ב-5.30 ש"ח).

עד כאן, מחדר החדשות של אמאדו.

קפה? קפה!

אני רוצה לפתוח בוידוי קטן ולא מחמיא: יש לי סימפטיה אינהרנטית למכונות קפה. אולי זה משום שהן מציעות משקאות חמים (אל נא נמהר לקרוא להם בשמות מוליכי שולל כמו "קפה") במספר שקלים שאפשר לספור על יד אחת, בדרך כלל גם אם אחת מאצבעותיך נכרתה בתאונה כלשהי, שלא נדע מצרות. זכורה לי במיוחד מכונת הקפה בבסיס הצבאי בו העברתי שבועות רבים, לעתים בלי חלב במקרר, ותמיד בצורך תמידי בקפאין וסוכר. חשקים אלה גרמו לי למצוא את עצמי שוב ושוב מול המכונה, לבדי או בחברה, משלשלת שני שקלים (בזמני עוד לא היה שנקל) ומחכה בסבלנות עד שהמכונה תצפצף "המשקה מוכן", כדי שאוכל לאסוף את כוס השוקוצ'ינו המהביל שמחכה לי מאחורי וילון מספר אחת. גוד טיימס.

מה שמחתי לגלות בבניין הפקולטה שלי מכונת קפה שמציעה מגוון משקאות מכובד בעלות של שקל אחד ועשרים אגורות בלבד. היתרון האוטומטי של מכונת הקפה היא שהיא תמיד שם כשאני שם, גם כשהבריף סגור ופינת הקפה של ארכיטקטורה לא מתפקדת. למי שכבר בא עד אליה, המכונה מציגה תמונה אוטופית של קרואסון טרי ועמוד כותרות של עיתון, וכמובן גם כוס קפה, האייקונים האוניברסלים שמסמלים בוקר טוב. הבעיה היא שהתמונה המפתה מתפוגגת מהר מאוד כשמגיעים לביזנס.

לכאורה, המכונה מציגה כ-20 משקאות שונים שניתן לבחור. אולם במבט מדוקדק ניתן להבחין כי ישנם שלושה משקאות בלבד: קפה, שוקו ופרנץ' ונילה. כל שאר האפשרויות הן הרחבה או שילוב של כל אחד מסוגי המשקאות הנ"ל. כך, לדוגמה, ניתן להזמין משקה שתיאורו "קפה, שוקו וחלב", או לחלופין משקה שונה לגמרי שתיאורו "חלב, קפה ושוקו". שלא יעבדו עליכם: זה בדיוק אותו שיקוי מוזר ותפל. אל תנסו לשנות את כמות הסוכר במשקה: המכונה יודעת הכי טוב מה אתם צריכים ולכן מתעלמת מכל הלחיצות ההיסטריות על הכפתור הנידח הזה. ניסוי השוואתי נוסף שערכנו הוא בין המוצרים "פרנץ' ונילה", "פרנץ' ונילה מתוק מאוד", וכן "פרנץ' ונילה עם תוספת חלב". שלושת המשקאות מילאו באופן שווה את הכוסות, כך שלא ברור היכן היא תוספת החלב. בנוסף, לכל שלושת המשקאות היה בדיוק אותו טעם, כך שאין חשד לתוספת חלב על חשבון כמות האבקה. דרך אגב, פרנץ' ונילה היא הבחירה המומלצת אם כבר נאלצתם לקנות קפה במכונה, וזאת משום שמכל המשקאות המוצעים (כזכור, קפה, שוקו ופרנץ' ונילה. וזהו.) פרנץ' ונילה הוא היחיד שטעמו מזכיר את הטעם המקורי של המשקה שבשמו הוא מתקרא. השוקו בדרך כלל מהול מדי, והקפה… טוב, זה שהוא חום לא הופך אותו לקפה. ללא ספק, ההונאה הכי גדולה היא המשקה שנקרא "קרמבו". הקשר היחיד בין המשקה והשם הוא ששניהם נמכרים במדינת ישראל. למעשה, טעמו של המשקה הזה, שאמור להכיל וניל ושוקו, דומה יותר לטעם של וניל וסבון נוזלי של נקה 7, שגם הוא נמכר במדינת ישראל.

חלק מהמשקאות מוגשים כשבתוכם מקל ארטיק מיניאטורי. לא ברור אם מדובר בכלי לערבוב המשקה או שמא בשאריות של ארטיק שוקו-שוקו ששהה זמן רב במכונה ונמס לאטו. יאמי. לעתים המכונה מרגישה במצב רוח מרומם ומחליטה לצ'פר את הלקוחות במנת משקה מוגדלת על חשבון הבית. הבעיה היא שלרשותה של המכונה עומדות כוסות בגודל אחיד, וכך קורה שתוכן הכוס עולה על גדותיה. זה ברוֹך רציני. קודם כל, כל נסיון להוציא את הכוס ממקומה, גורר באופן ישיר שתי תוצאות עגומות: 1) משקה חם נשפך על האצבעות שלך, 2) משקה חם נשפך בכל איזור ההגשה של המכונה. האינסטינקט הבסיסי של כל אחד שנכווה כך ברותחין היא לאוץ אל חדרי השירותים שבקצה השני של המסדרון (למה לא להציב את המכונה קרוב יותר אל השירותים?), לחטוף גליל נייר טואלט ולנקות את ידיו ואת הכוס, שעכשיו נוטפת משקה מכל הכיוונים. הבעיה היא שכאן נגמר האינסטינקט, ואף אחד לא טורח אף פעם לנקות קצת את המכונה. את מראה איזור ההגשה של המכונה אשאיר לדמיונכם הפורה, ורק אוסיף שהמילה "טינופת" מגדירה את המצב באופן די מדויק.

עצוב לראות כיצד מכונת משקאות אוטומטית עם פוטנציאל לא מבוטל, מידרדרת כך אל מעמד של מוצא אחרון לבעיית הקפאין היומיומית, ונכשלת במילוי תכליתה כספקית של משקה חם וטעים במחיר הוגן לכל פועל.