צדק חברתי

קשה לחזור ללימודים אחרי קייטנת המחאה החברתית שהעסיקה אותנו במהלך הקיץ. אמנם שם קיבלנו רק לינה באוהלים ואירועי חוצות מיוזעים, אבל את מנות השוקו והלחמניות אנחנו משלימים בימים אלה.

קשה במיוחד לחזור ללימודים ולהיזכר שימים ארוכים בטכניון עולים לנו בהרבה כוסות קפה וסנדביצ'ים של מנדרין. מזל שיש את הפינות של הפקולטה לארכיטקטורה שמציעות פתרונות קולינריים ברי השגה.

פינת הקפה ופינת המרק שוכנות במסדרון של קומה 1 בבניין אמאדו; באופן מפתיע אף אחת מהן לא ממוקמת בפינה. שתיהן מנוהלות על ידי סטודנטים נמרצים (עדיין) לארכיטקטורה בשנה ב', אך בעוד פינת הקפה שייכת לוועד הסטודנטים, פינת המרק הינה יוזמה פרטית ומבורכת עד מאד.

פינת הקפה זכתה למפה חדשה שעדיין לא הספיקה להיטנף יתר על המידה ולמיחם חדש ונוצץ, והכלים הישנים – כולל הכפיות המשותפות המקובעות לקיר והכלי לסוכר/גושים – הוחלפו בכלים חד-פעמיים. זה כמובן אומר שלפעמים אין כפיות, וזה גם לא אקולוגי, אבל לפחות פינת הקפה טיפונת יותר נקייה. לזכותם של מנהלי הפינה ייאמר שמלאי הקרמבואים משביע רצון וכך גם מלאי החטיפים המלוחים (אבל איכס, צ'יטוס בטעם קטשופ? באמת?). עם זאת, מורגש מאד חסרונם של חטיפים מקבוצת העוגיות/ופלים, ולא, פתי בר זה לא תחליף הולם לעוגיה. בנוסף, שבו וצצו להן סוכריות הטופי, ואף על פי שאני יודעת שיש להן קונים מדי פעם, אני עדיין לא מבינה מה הן עושות שם. זה אפילו לא טופי בטעם קפה.

מי שהסתובב באמאדו לפני שנתיים – תנחומיי, אחיי לצרה – ודאי זוכר את פינת המרק האגדית של דורון ורביב שמילאה את קומה 2 בריח של בית. בשנה שעברה השניים זנחו את פינת המרק לטובת פרויקט גמר בארכיטקטורה, ועכשיו בשעה טובה הם אזרחים חופשיים. חישוב פשוט מעלה כי מנהלי פינת המרק 2.0 בכלל לא היו בסביבה כשפינת המרק הקודמת פעלה. צעירים. אז אמנם פינת המרק החדשה לא מצוידת במקרר ענקי כמו פינת המרק הראשונה, ואין שם פיתות עם זעתר, אבל בהחלט יש מרק, וזה מה שחשוב. שני סירים מהבילים מחכים על שתי פלטות מדי יום החל מ-11:00, ובמחיר סמלי של שלושה שקלים תוכלו להצטייד בכוס מרק מנחמת. המרקים מתובלים כראוי ונוטים קצת לכיוון החריף, ומכילים כמות נאה של ירקות. החסרון הבולט של המרקים בפינת המרק הוא שמשום מה הם מכילים כמויות עתק של שמן. טרם קיבלתי תשובה ראויה לשאלה למה יש כל כך הרבה שמן במרק ירקות (אפילו לא טיגנו בו בצל!). תעלומה. אם כך, המרק לא מומלץ לבעלי כולסטרול גבוה ואנשים שלא אוהבים שנשארת להם שכבת שמן על השפתיים כשהם מסיימים לאכול. מומלץ בחום לכל השאר.

לה מרמור

לא רבים יודעים זאת, אבל בשטחי קריית הטכניון מצוי סניף של רשת הופלים הארצית "לה גופרה". מיקומו אי שם בין הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול והפקולטה להנדסת מכונות, איננו נמצא בבית הגידול של אף אחד מכותבי הבלוג, אך בכל זאת ניצלנו את מעט הזמן אשר הצלחנו לפנות בעיצומו של הסמסטר על מנת לפוּש ולסעוד שם. למרבה הצער, זמן הנופש המוגבל עקב מחוייבויות אחרות (לימודים, מבחנים, בלוגים אחרים ובזבוזי זמן מסוג אחר), הוביל לכך שעד היום, מספר שבועות לאחר מכן, לא הגיעה הביקורת לכדי כתיבה.

הידעתם? על פי דרישות הכשרות, בין השעות 11:30-16:30 המנזה בשרית בלבד

תיאור הסניף באתר לה גופרה מציין, באחד המשפטים רבי-השגיאות שזכיתי לראות בשבועות האחרונים, כי "לצד המתוק והקפה בסניף מתאפיין בטוסטים וכריכים מיוחדים המיוצרים במיוחד עבור הרשת". מה חשקה נפשנו לטעום מעט מ"המתוק" הזה. דא עקא, אם משום מה שיוויתם בנפשכם כי סניף "לה גופרה" יכיל את הוופלים הבלגיים המפורסמים של הרשת – אחרי הכל, "לה גופרה" בצרפתית אומר בדיוק "הוופל" – אתם עתידים להתאכזב. לה גופרה שבטכניון איננו יותר מבית-קפה-סנדוויצ'יה מהסוג שראיתם כבר שוב ושוב: אותם סוגי קפה דלוחים, סנדוויצ'ים עייפים, טוסטים טרוטי-עיניים ומוזלי.

מוזלי.

בפאתי הסניף, פועל בשעות הצהריים מזנון בשרי אשר הגיש ביום הבדיקה שווארמה למיניה. אנחנו החלטנו לבדוק את המוזלי וטוסט גבינה צהובה, עגבניות, בצל ופטריות. בניגוד לתיאור הפסטורלי באתר הסניף, לפיו היה עלינו "לקחת הפסקה ולהתפנק עם קפה משובח עם שוקולד מיוחד…", החוויה עצמה היתה שבלונית עד אימים. הטוסט בילה בקלייה זמן בלתי סביר בכל קנה מידה, שכנראה מעיד על עייפותו של הטוסטר וזרזיפי החום הזעומים שהפלטות שלו משלחות בקרום הלחם. הפטריות, למותר כמעט לציין, היו פטריות-מקופסת-שימורים. היה עליי כמובן לדעת: המשפט היסודי של בתי הקפה הזולים קובע כי לעולם, ולא משנה מה, אין להזמין פטריות, וזאת מכיוון שמסיבה לא ברורה כלשהי, החוק עדיין מתיר לכנות את גוש הגומי הצמיגי שמתבוסס במיץ מלוח בתוך קופסת פח בשם "פטריות". ובכן, נאמר זאת כך: פטריות כמהין זה לא.

טוסט עם גבינה צהובה, עגבניות, בצל ופטריות. חשיפה: זהו כותב הבלוג.

המוזלי, מצד שני, היה בהחלט מה שניתן לכנותו בחוגים המתאימים, "עשיר", וכלל מלאי מגוון של פירות יבשים. נושא המוזלי, עליי לומר, מעורר אצלי תהיות: לא, לא מדובר ברטינה הטיפוסית על כך ש"זה לא אוכל", "זה מה שהאוכל שלי אוכל", או שלל רטינות לעגניות קרניבוריות-מאצ'ואיסטיות מהסוג הטיפוסי: אם הייתי כזה, לא הייתי בטכניון, נכון? התהייה המדוברת נוגעת בעובדה שכמויות היוגורט והגרנולה שמוכלת במנת מוזלי אחת היא מפלצתית למדי. על אף שמדובר במנה ביתית ופשוטה למדי – למעשה, ברגע זה חוצה "הנדסת מזון" את הקווים והופך לבלוג מתכונים; אם כן, מתכון למוזלי: קנו יוגורט. קנו גרנולה לפי טעמכם. ערבבו. – כמויות היוגורט שיצרוך אדם סביר בסיטואציות חברתיות הולמות איננה מתקרבת לזו המוגשת בבתי קפה.

כמויות יוגורט עצומות

מה לא מפתיע, אם כן; סניף "לה גופרה" בטכניון הוא כה סטנדרטי, כה עייף, כה דהוי, עד ששומה שגם הביקורת עליו לא תתעלה לגבהים הרצויים. שבענו די והותר מזנונים מן הסוג הזה. הבו לנו מן המקוריות ומן החידוש.

לסמסטר חדש!

חודש אל תוך הסמסטר ורגע לפני שהוא נגמר, ניתן כבר לגבש תובנות אודות הפתיחה הקולינרית של שנת הלימודים תש"ע.

בית הסטודנט, על שלל האפשרויות שהוא מתיימר להציע, טרם נפתח. חבל.

המחירים במכונות השתייה (קלה וחמה כאחד) עלו ב-20 אגורות, כך שכעת כוס "קפה" עולה 1.40 ש"ח ופחית קפיטליזם קוקה קולה עולה 3.50 ש"ח. גם המחירים במכונות החטיפים עלו, ובסמסטר הזה תצטרכו לשלם בין 20 אגורות לשקל יותר מאשר בסמסטר הקודם בשביל להשקיט את המנצ'יז.

עם זאת, יש לנו כמה חדשות טובות בשביל הסטודנט הרעב והעני:

פינת הקפה של הפקולטה לארכיטקטורה חזרה לפעילות. הידד!

פרויקט נוסף מבית הפקולטה לארכיטקטורה הוא "פינת התה" המתחרה המנצחת של שנה ד'. בתחילה הציעה פינת התה פיתות עם תוספות (זעתר, בולגרית או רוטב פיצה עם גבינה) וכעת עם בוא החורף מחכים שם מרק ביתי מהביל ותירס חם על פלטת שבת. יאמי!

שוב פרצופים חדשים ומלאי הבעה מאחורי דלפק הבריף, אך למרבה הצער, איכות השירות לא השתנתה. עם זאת, נראה כי מישהו שם החליט להוציא לפועל סוף סוף את כל המנות המופיעות בתפריט ועכשיו הם מוכרים, בנוסף לסנדביצ'ים הרגילים, סנדביצ'ים פשוטים (גבינה צהובה / ביצה / חביתה / טונה + מלפפון ו/או עגבניה) בבגט (6.20 ש"ח) או בחצי בגט (3.60 ש"ח). כמו כן נצפו עוגיות שוות (5 עוגיות ב-5.30 ש"ח).

עד כאן, מחדר החדשות של אמאדו.