מאחורי המדרגות מסתתרות המון לזניות

העולם כמרקחה. בצפון אפריקה נופלים משטרים רודניים, בויסקונסין נלחמים האיגודים המקצועיים על זכות הייצוג שלהם, ובטכניון פועל בית הסטודנט במלוא המרץ כבר שבועות שלמים: סניפי בית הקפה "קפה קפה", רשת ההמבורגרים "בורגר ראנץ'" והתאילנדי ששכחתי את שמו (ולא משלמים לי מספיק בשביל לעשות תחקיר) לא נעלמו מעיננו, ואת חלקם (החלק שאינו בורגר ראנץ') אל נכון נבדוק בשבועות הקרובים ועוד נכתוב עליהם (כמובן שהאופציה לפוסטי אורח מאת קוראינו פתוחה תמיד).

ביחד עם העסקיות החדשות של מנדרין, שכוללות המבורגר-דג ועוד משהו עם דג (אינפלציית הדגים הזו מעלה תהיות: האם עובדי מנדרין שדדו משאית דגים, או קנו אקווריום במטבח?), כל השפע הזה חותר תחת הנחת היסוד שעומדת בבסיס הבלוג, הלא היא שהאוכל בטכניון גרוע ואנו כאן כדי ללעוג לו. סוף סוף, איש לא הכשיר אותנו לכתוב ביקורות הוגנות ומאוזנות. אך לא ניתן לפסול את האפשרות שהשיפור הדרמטי בכמות ואיכות האופציות לארוחת צהריים היא פועל יוצא של ביקורת הברזל הבלתי מתפשרת שהנהגנו כאן במהלך השנה וחצי האחרונות.

על כל פנים, בזמן שכל הטוב הזה מתרחש, עומס הלימודים מקשה עלינו לעמוד בשגרת העדכון של הבלוג. בעוד שלאכול מוכרחים, עדכון הבלוג נדחה ונדחה עד לתקופות רגועות יותר, אשר כמעט ואינן מגיעות עוד. לו רצינו, ניתן היה לעשות מהחדלון אידאולוגיה, ולהצהיר שכוונת מכוון עומדת מאחורי העיכוב בהעלאת הפוסטים: הרי אין דין מזללה תאילנדית שנפתחה אתמול כזו אשר פועלת חודשים על גבי חודשים: כל זב-חוטם יכול להקפיד ביום ראשון שהנודלס יהיו אל-דנטה, הירקות יהיו פריכים, הבשר יהיה עסיסי והמונוסודיום גלוטומט יהיה אומאמי, אך מקצוענית אמיתית היא להמשיך בכך לאורך תקופה ארוכה.

וכעת, לאחר ההקדמה המתנצלת והמתארכת, נוכל להתחיל לדבר על הקפיטריה של פיזיקה שאותה פקדנו אי-שם בדצמבר. לא, הפעם לא מדובר על דוכן הפיצות והקפה, עליו כתבנו בפעם שעברה (ושמוסיף להיות באיכות טובה מאוד: הקפה המוגש שם הוא כנראה המוצלח ביותר שתמצאו בטכניון, הפיצות והפוקצ'ות מוצלחות מאוד). במורד המדרגות אך קרוב מאוד פועלת בשעות הצהריים קפיטריה המגישה ארוחות צהריים חלביות מעט יותר עשירות.

לא מעט פעמים עברתי באיזור הקפיטריה, וכמעט בכל פעם מגשי הלזניות המהבילים המציצים מתחת למדרגות משכו את מבטי. אך עוד לאותו יום לא עלה בדעתי לתהות לעומק על קנקנו של עמק הלזניות. אסתטיקת ההגשה, נקדים ונאמר, אינה מן המשובחות. על מגשי פלסטיק פשוטים שוכנים קעריות סלט ומרק בעלי שיק של חדר אוכל קיבוצי משנות ה-50, רוצה לומר פריטים שאפילו היפסטרים כבדים לא יחשיבו אותם לוינטג'. תדמית אורח החיים האורבני והמודרני שמנסות לשדר רשתות כמו "גרג" או "מנדרין" ניגף כאן אל מול הפשטות הפונקציונלית.

אך מעבר לשטחיות החיצונית מתגלה אופציה סבירה ביותר לארוחת צהריים: תמורת 25 שקלים, תוכלו להנות מארוחת צהריים הכוללת (לשון התפריט) "תבשיל", סלט ושתייה; סוגי התבשילים מהם ניתן לבחור הם (כמובן) לזניית חצילים, לזניית פטריות (חילוקי דעות נרשמו בשאלה האם מדובר בפטריות מקופסה, שכן לא הזמנו את המנה ונאצלנו להתבסס על עדויות ראייה מבלבלות בלבד. נעה טוענת שהיא ראתה ארגז פטריות במטבח, אך אני, בכל אופן, למדתי להיזהר ולחשוד בכל מקום בטכניון אשר מתיימר להגיש פטריות), פסטה כלשהי שנשמעה מבטיחה אבל נגמרה בשעה שהגענו, ו"מנת היום" המיוחד: שעועית מקסיקנית עם אורז. בנוסף, בתוספת של כמה שקלים ניתן גם לקבל מרק.

הזמנו את לזניית החצילים ואת השעועית עם האורז: הלזניה היתה טעימה, אך היתה יכולה להיות חמה יותר. מנת השעועית, לעומת זאת, היתה חמה מאוד וחריפה במידה שמצד אחד, גורמת למנה להיות בעלת נוכחות, ומצד שני מאפשרת להמשיך לתפקד ביום הלימודים. ביחד עם המנה קיבלנו כפית של סלט אבוקדו מאיכות סבירה בהחלט – חבל רק שהכמות הזערורית לא אפשרה באמת להנות ממנו כראוי. הסלט אשר הוגש לצד המנות היה פריך ורענן אך מעט תפל. בתחום השתייה, זכינו לבחירה המרגשת בין נבלה ובין טריפה: לימונדה בתרכיז מלאכותי או מיץ אשכוליות אדומות מתרכיז מלאכותי. קשה היה שלא להצמטרר מקריאת הכתובת על הבקבוק: "מכיל עד 12% פרי". משקאות כה נחותים ורוויי סוכר אינם מכבדים אף מוסד.

הקפיטריה בפיזיקה, יש לסייג ולומר, היא מסוג המקומות אשר נבנה על קהל לקוחות נאמן ויומיומי: מעט קשה מביקור בודד להעריך את היתרונות והחסרונות שלה, ושוכני-קבע בפקולטה בפיזיקה, אשר סועדים בה באופן יומיומי או למצער רב-שבועי וודאי יוכלו לפרט יותר על סוד משיכתה: כאופציה חד-פעמית לארוחת צהריים אמיתית, מזינה וזולה היא מספקת את הסחורה, חרף הביקורת. וגם יש יופי של קפה ליד.

לסמסטר חדש!

חודש אל תוך הסמסטר ורגע לפני שהוא נגמר, ניתן כבר לגבש תובנות אודות הפתיחה הקולינרית של שנת הלימודים תש"ע.

בית הסטודנט, על שלל האפשרויות שהוא מתיימר להציע, טרם נפתח. חבל.

המחירים במכונות השתייה (קלה וחמה כאחד) עלו ב-20 אגורות, כך שכעת כוס "קפה" עולה 1.40 ש"ח ופחית קפיטליזם קוקה קולה עולה 3.50 ש"ח. גם המחירים במכונות החטיפים עלו, ובסמסטר הזה תצטרכו לשלם בין 20 אגורות לשקל יותר מאשר בסמסטר הקודם בשביל להשקיט את המנצ'יז.

עם זאת, יש לנו כמה חדשות טובות בשביל הסטודנט הרעב והעני:

פינת הקפה של הפקולטה לארכיטקטורה חזרה לפעילות. הידד!

פרויקט נוסף מבית הפקולטה לארכיטקטורה הוא "פינת התה" המתחרה המנצחת של שנה ד'. בתחילה הציעה פינת התה פיתות עם תוספות (זעתר, בולגרית או רוטב פיצה עם גבינה) וכעת עם בוא החורף מחכים שם מרק ביתי מהביל ותירס חם על פלטת שבת. יאמי!

שוב פרצופים חדשים ומלאי הבעה מאחורי דלפק הבריף, אך למרבה הצער, איכות השירות לא השתנתה. עם זאת, נראה כי מישהו שם החליט להוציא לפועל סוף סוף את כל המנות המופיעות בתפריט ועכשיו הם מוכרים, בנוסף לסנדביצ'ים הרגילים, סנדביצ'ים פשוטים (גבינה צהובה / ביצה / חביתה / טונה + מלפפון ו/או עגבניה) בבגט (6.20 ש"ח) או בחצי בגט (3.60 ש"ח). כמו כן נצפו עוגיות שוות (5 עוגיות ב-5.30 ש"ח).

עד כאן, מחדר החדשות של אמאדו.

קפה? קפה!

אני רוצה לפתוח בוידוי קטן ולא מחמיא: יש לי סימפטיה אינהרנטית למכונות קפה. אולי זה משום שהן מציעות משקאות חמים (אל נא נמהר לקרוא להם בשמות מוליכי שולל כמו "קפה") במספר שקלים שאפשר לספור על יד אחת, בדרך כלל גם אם אחת מאצבעותיך נכרתה בתאונה כלשהי, שלא נדע מצרות. זכורה לי במיוחד מכונת הקפה בבסיס הצבאי בו העברתי שבועות רבים, לעתים בלי חלב במקרר, ותמיד בצורך תמידי בקפאין וסוכר. חשקים אלה גרמו לי למצוא את עצמי שוב ושוב מול המכונה, לבדי או בחברה, משלשלת שני שקלים (בזמני עוד לא היה שנקל) ומחכה בסבלנות עד שהמכונה תצפצף "המשקה מוכן", כדי שאוכל לאסוף את כוס השוקוצ'ינו המהביל שמחכה לי מאחורי וילון מספר אחת. גוד טיימס.

מה שמחתי לגלות בבניין הפקולטה שלי מכונת קפה שמציעה מגוון משקאות מכובד בעלות של שקל אחד ועשרים אגורות בלבד. היתרון האוטומטי של מכונת הקפה היא שהיא תמיד שם כשאני שם, גם כשהבריף סגור ופינת הקפה של ארכיטקטורה לא מתפקדת. למי שכבר בא עד אליה, המכונה מציגה תמונה אוטופית של קרואסון טרי ועמוד כותרות של עיתון, וכמובן גם כוס קפה, האייקונים האוניברסלים שמסמלים בוקר טוב. הבעיה היא שהתמונה המפתה מתפוגגת מהר מאוד כשמגיעים לביזנס.

לכאורה, המכונה מציגה כ-20 משקאות שונים שניתן לבחור. אולם במבט מדוקדק ניתן להבחין כי ישנם שלושה משקאות בלבד: קפה, שוקו ופרנץ' ונילה. כל שאר האפשרויות הן הרחבה או שילוב של כל אחד מסוגי המשקאות הנ"ל. כך, לדוגמה, ניתן להזמין משקה שתיאורו "קפה, שוקו וחלב", או לחלופין משקה שונה לגמרי שתיאורו "חלב, קפה ושוקו". שלא יעבדו עליכם: זה בדיוק אותו שיקוי מוזר ותפל. אל תנסו לשנות את כמות הסוכר במשקה: המכונה יודעת הכי טוב מה אתם צריכים ולכן מתעלמת מכל הלחיצות ההיסטריות על הכפתור הנידח הזה. ניסוי השוואתי נוסף שערכנו הוא בין המוצרים "פרנץ' ונילה", "פרנץ' ונילה מתוק מאוד", וכן "פרנץ' ונילה עם תוספת חלב". שלושת המשקאות מילאו באופן שווה את הכוסות, כך שלא ברור היכן היא תוספת החלב. בנוסף, לכל שלושת המשקאות היה בדיוק אותו טעם, כך שאין חשד לתוספת חלב על חשבון כמות האבקה. דרך אגב, פרנץ' ונילה היא הבחירה המומלצת אם כבר נאלצתם לקנות קפה במכונה, וזאת משום שמכל המשקאות המוצעים (כזכור, קפה, שוקו ופרנץ' ונילה. וזהו.) פרנץ' ונילה הוא היחיד שטעמו מזכיר את הטעם המקורי של המשקה שבשמו הוא מתקרא. השוקו בדרך כלל מהול מדי, והקפה… טוב, זה שהוא חום לא הופך אותו לקפה. ללא ספק, ההונאה הכי גדולה היא המשקה שנקרא "קרמבו". הקשר היחיד בין המשקה והשם הוא ששניהם נמכרים במדינת ישראל. למעשה, טעמו של המשקה הזה, שאמור להכיל וניל ושוקו, דומה יותר לטעם של וניל וסבון נוזלי של נקה 7, שגם הוא נמכר במדינת ישראל.

חלק מהמשקאות מוגשים כשבתוכם מקל ארטיק מיניאטורי. לא ברור אם מדובר בכלי לערבוב המשקה או שמא בשאריות של ארטיק שוקו-שוקו ששהה זמן רב במכונה ונמס לאטו. יאמי. לעתים המכונה מרגישה במצב רוח מרומם ומחליטה לצ'פר את הלקוחות במנת משקה מוגדלת על חשבון הבית. הבעיה היא שלרשותה של המכונה עומדות כוסות בגודל אחיד, וכך קורה שתוכן הכוס עולה על גדותיה. זה ברוֹך רציני. קודם כל, כל נסיון להוציא את הכוס ממקומה, גורר באופן ישיר שתי תוצאות עגומות: 1) משקה חם נשפך על האצבעות שלך, 2) משקה חם נשפך בכל איזור ההגשה של המכונה. האינסטינקט הבסיסי של כל אחד שנכווה כך ברותחין היא לאוץ אל חדרי השירותים שבקצה השני של המסדרון (למה לא להציב את המכונה קרוב יותר אל השירותים?), לחטוף גליל נייר טואלט ולנקות את ידיו ואת הכוס, שעכשיו נוטפת משקה מכל הכיוונים. הבעיה היא שכאן נגמר האינסטינקט, ואף אחד לא טורח אף פעם לנקות קצת את המכונה. את מראה איזור ההגשה של המכונה אשאיר לדמיונכם הפורה, ורק אוסיף שהמילה "טינופת" מגדירה את המצב באופן די מדויק.

עצוב לראות כיצד מכונת משקאות אוטומטית עם פוטנציאל לא מבוטל, מידרדרת כך אל מעמד של מוצא אחרון לבעיית הקפאין היומיומית, ונכשלת במילוי תכליתה כספקית של משקה חם וטעים במחיר הוגן לכל פועל.

נס על מים

הרעיון לשתות אייס קפה בבריכה נראה בתחילה מופרך. הלא כל המטרה בבואנו לשם היא לעסוק בפעילות גופנית  ולהשיל את תוצאות הזלילה האחרונה. מאי נפקא מינה, אם כן, אם רגע לאחר מכן הולך אדם ומערה לקרבו את כל הקלוריות אותן שרף בדמות משקה סוכרי ושמנמן.

אך במחשבה שנייה, נגיע למסקנה שזהו השילוב האידיאלי. הלא רק פעילות גופנית כגון שחייה תמרק את מצפונו של אדם העומד ביודעין לשתות אייס קפה ומודע להשלכות. כפי שידוע כי ערכם הקלורי של מאכלים שנאכלים באין רואה הוא 0, כך גם הערך התזונתי של כל דבר מזון שנצרך לאחר פעילות גופנית משתפר פלאים, או לכל הפחות בטל בשישים. או בשפה קצת פחות מתפתלת ומכובסת: עזוב אותך עכשיו מדיאטה, הרגע הייתי בבריכה ואני צמא טילים, למה כל הכלור הזה לא בא לי טוב.

ואם כבר עלה נושא הכלור, אזי תשמחו לדעת שבניגוד לחששות המוקדמים מתברר שמערכות הסינון של הבריכה ושל מכונת האייס קפה הן נפרדות, והאייס קפה בבריכה לא מכיל טיפת כלור. כבר התחלה טובה, אז זה כלום לעומת העובדה המדהימה הבאה: בבריכה האייס קפה נמכר בכוסות קטנות, תמורת סכום של חמישה שקלים. תפקידו של משפט זה הוא ליצור מרווח זמן להתאוששות באמצע הטקסט, כיוון שאני מתאר לעצמי שבשלב זה הלסת שלכם שמוטה ואתם פוערים עיניים כמסרבים להאמין. חזרתם? יופי.

כזכור, בפוסט הראשון בפרוייקט האייס קפה התלוננתי מרה על המחסור בגדלי כוסות נורמליים בתחום האייס קפה, והנה באופן פלאי העולם מתיישר על פי רצונותיי ודיווחים על כוסות אייס קפה בגדלים קטנים צצים כפטריות אחרי הגשם. כבוד.

בכוס הלא-מעוצבת והחסרת-כל-לוגו, שוכן אייס קפה במרקם מעט מימי מהמקובל. עובדה זו מהווה חסרון לאלו מכם שאוהבים את הקפה גוּשי ועשיר, וגם יוצרת תחושת בהילות תמידית הנובעת מהעובדה שנדמה שהאייס קפה נמצא בשלבי המסה מתקדמים (הוא לא. זה המרקם הטבעי שלו), אך יחד עם זאת מונעת את התופעה הנפוצה שבה כל טעם הקפה נמצץ דרך הקשית ואתם נשארים עם גוש קרח תפל.

מלבד זאת, אין מכסה וכמות הסוכר סטנדרטית. המחיר לכוס בינונית (11 שקלים) גבוה מעט מהממוצע, אך שמעו לעצתי ובחרו בכוס הקטנה.

אוף, קיץ!

הקיץ בא, ויחד איתו המכות הרגילות: חום, יתושים, מכנסי שלושתרבעי ונעלי קרוקס. אבל לא הכל רע: יש אייס קפה! המממ… אייס קפה. בתיאוריה: שילוב מענג ומנצח של ברד מקפיא-מוח וקפה ממריץ. ברם, אין לכחד כי מנות האייס הקפה הנפוצות הן בדיוק ההיפך: נוזל צמיגי וממותק, שמכיל הדי טעם קלושים של קפה, כמויות אדירות של סוכר ומוגש בכוס בגודל מפלצתי.
רעות חולות אלו אינן ייחודיות לטכניון. כבר זמן רב שאני תר את הארץ בחיפוש אחר אייס-קפה המורכב מקפה, ללא סוכר (או למצער, עם כמויות מופחתות) ובכוס קטנה. האם קרטל רשתות הקפה עשה יד אחת על מנת למנוע מכירת אייס קפה מופחת-כמות ומופחת-מחיר?
חמוש בכל הטרוניות הללו, גמרתי אומר להתחיל פרוייקט חדש: ייתכן ויימשך לאורך כל הקיץ, וייתכן ויסתיים בפוסט זה. כמו הרבה דברים בבלוג הזה, אין לדעת מה יילד יום. במסגרת הפרויקט נסקור את האייס-קפה המוגש בדוכני הקפה השונים בטכניון ונעמוד על יתרונותיהם וחסרונותיהם.
המוצג הראשון שעמד לבדיקה היה האייס קפה של סניף מנדרין, או כפי שהוא מכונה בתפריט, "גרניטה – קפה ברד" או ניסוח כמעין זה. גרניטה, יגיד לכם כל איטלקי שקרא בויקיפדיה, היא קינוח מעט שונה, אך לא נתקטנן על הנומנקלטורה. לא כשהמחיר כל כך מפתה! 8 שקלים זה בהחלט זול. לוגמי אייס-קפה ותיקים יספרו לכם בחדווה על מקומות, לא איכותיים או יוקרתיים במיוחד, שגובים 19 שקל עבור התענוג.
מלבד זאת, המשקה לוקה במידת מה ברעות החולות שצויינו לעיל. כמות הסוכר מוגזמת והכוס גדולה מדי; יתרה מכך, הכוס לא מגיעה עם מכסה, דבר היוצר מגבלה מוטורית קלה ולא מאפשר להסתובב בקלילות עם כוס הקפה בתנוחת ננסי בוטווין נונשלנטית.
לסיכומו של דבר, למרות הביקורת לעיל, האייס קפה של מנדרין בהחלט ממוצע לקטגוריה: מחירו הסביר עושה אותו אטרקטיבי אף יותר, ואין כמו אייס קפה לשמח לבב סטודנט. לרוויה.