צדק חברתי

קשה לחזור ללימודים אחרי קייטנת המחאה החברתית שהעסיקה אותנו במהלך הקיץ. אמנם שם קיבלנו רק לינה באוהלים ואירועי חוצות מיוזעים, אבל את מנות השוקו והלחמניות אנחנו משלימים בימים אלה.

קשה במיוחד לחזור ללימודים ולהיזכר שימים ארוכים בטכניון עולים לנו בהרבה כוסות קפה וסנדביצ'ים של מנדרין. מזל שיש את הפינות של הפקולטה לארכיטקטורה שמציעות פתרונות קולינריים ברי השגה.

פינת הקפה ופינת המרק שוכנות במסדרון של קומה 1 בבניין אמאדו; באופן מפתיע אף אחת מהן לא ממוקמת בפינה. שתיהן מנוהלות על ידי סטודנטים נמרצים (עדיין) לארכיטקטורה בשנה ב', אך בעוד פינת הקפה שייכת לוועד הסטודנטים, פינת המרק הינה יוזמה פרטית ומבורכת עד מאד.

פינת הקפה זכתה למפה חדשה שעדיין לא הספיקה להיטנף יתר על המידה ולמיחם חדש ונוצץ, והכלים הישנים – כולל הכפיות המשותפות המקובעות לקיר והכלי לסוכר/גושים – הוחלפו בכלים חד-פעמיים. זה כמובן אומר שלפעמים אין כפיות, וזה גם לא אקולוגי, אבל לפחות פינת הקפה טיפונת יותר נקייה. לזכותם של מנהלי הפינה ייאמר שמלאי הקרמבואים משביע רצון וכך גם מלאי החטיפים המלוחים (אבל איכס, צ'יטוס בטעם קטשופ? באמת?). עם זאת, מורגש מאד חסרונם של חטיפים מקבוצת העוגיות/ופלים, ולא, פתי בר זה לא תחליף הולם לעוגיה. בנוסף, שבו וצצו להן סוכריות הטופי, ואף על פי שאני יודעת שיש להן קונים מדי פעם, אני עדיין לא מבינה מה הן עושות שם. זה אפילו לא טופי בטעם קפה.

מי שהסתובב באמאדו לפני שנתיים – תנחומיי, אחיי לצרה – ודאי זוכר את פינת המרק האגדית של דורון ורביב שמילאה את קומה 2 בריח של בית. בשנה שעברה השניים זנחו את פינת המרק לטובת פרויקט גמר בארכיטקטורה, ועכשיו בשעה טובה הם אזרחים חופשיים. חישוב פשוט מעלה כי מנהלי פינת המרק 2.0 בכלל לא היו בסביבה כשפינת המרק הקודמת פעלה. צעירים. אז אמנם פינת המרק החדשה לא מצוידת במקרר ענקי כמו פינת המרק הראשונה, ואין שם פיתות עם זעתר, אבל בהחלט יש מרק, וזה מה שחשוב. שני סירים מהבילים מחכים על שתי פלטות מדי יום החל מ-11:00, ובמחיר סמלי של שלושה שקלים תוכלו להצטייד בכוס מרק מנחמת. המרקים מתובלים כראוי ונוטים קצת לכיוון החריף, ומכילים כמות נאה של ירקות. החסרון הבולט של המרקים בפינת המרק הוא שמשום מה הם מכילים כמויות עתק של שמן. טרם קיבלתי תשובה ראויה לשאלה למה יש כל כך הרבה שמן במרק ירקות (אפילו לא טיגנו בו בצל!). תעלומה. אם כך, המרק לא מומלץ לבעלי כולסטרול גבוה ואנשים שלא אוהבים שנשארת להם שכבת שמן על השפתיים כשהם מסיימים לאכול. מומלץ בחום לכל השאר.

מה נשתנה?

ובכן, קודם כל, שבכל השנים אנו אוכלין בגרג ומנדרין; השנה הזו, נפתח בית הסטודנט!

אז נכון שבסמסטר אביב תש"ע היינו עדים להשתלטות רבתי של רשתות מנדרין וגרג על קפיטריות בפקולטות השונות, אבל הנה קמות להן חלופות בבית הסטודנט. מאז אירוע הפתיחה של רוניצ'ו, נפתחו בבית הסטודנט מאפיה בשם מאנו מאפים (או "מאנו אפים" למבקרי השְלטים הקטנוניים שבינינו), דוכן נקניקיות, וכמובן, עגלת קפה של מנדרין. מי שביקר בבית הסטודנט במהלך הקיץ ותהה לאן נעלמה לה עגלת הקרפ-פרוזן-יוגורט שעמדה בגאווה בכניסה למבנה, אולי יתאכזב לשמוע על הפרדת הרשויות: מכונת הפרוזן יוגורט שוכנת כעת בתוך חנות הממתקים snax, ואילו המאפיה שמולה אחראית על תחום הקרפּים.

חדשות טובות נוספות הן שעות הפעילות של בתי העסק, שמתאימות יותר לשעות הפעילות של הסטודנט הממוצע (ויותר חשוב: שעות הפעילות של הקיבה הממוצעת). לדוגמה, snax פתוחים עד חצות, והמאפיה פתוחה עד 21:30.

אם להאמין לפרסומות ביומן אס"ט, משפחת עזאם תמשיך להגיש לנו אוכל דרוזי בימי רביעי וגם בימי חמישי. לידם נצפה השבוע דוכן של בירה ונקניקיות צ'וריסו.

החדשות הרעות הן שמנדרין העלו מחירים, כאילו שהשנה אנחנו כבר לא סטודנטים עניים. אבל היי, בית הסטודנט נפתח!

ברכותינו לקפיטריה בפקולטה להנדסה אזרחית, שזכתה לרמונט במהלך הקיץ והחליפה את פס האוכל הליניארי המסורתי בעקומה. יש להם גם טלוויזיה (כבויה, אבל כשיש לך פרארי בחניה, למי אכפת אם היא נוסעת) ואפילו ארון קבוע לעגלת המתכת שמניחים בה את המגשים בסוף הארוחה. אמריקה.

מעבר לגשר, הקפיטריה החלבית של הנדסה אזרחית עוברת הסבה בימים אלה ל… ניחשתם נכון, סניף של מנדרין. במנדרין כנראה דואגים שלא נצטרך ללכת רחוק מדי בשביל להגיע לסניף שלהם; בזמן שנחסוך נוכל ללכת לעבוד, וככה עדיין יהיה לנו כסף לקנות במנדרין אחרי שהם מעלים מחירים.

שתהיה לכולם שנת לימודים מוצלחת, ובתאבון!

אוף, קיץ!

הקיץ בא, ויחד איתו המכות הרגילות: חום, יתושים, מכנסי שלושתרבעי ונעלי קרוקס. אבל לא הכל רע: יש אייס קפה! המממ… אייס קפה. בתיאוריה: שילוב מענג ומנצח של ברד מקפיא-מוח וקפה ממריץ. ברם, אין לכחד כי מנות האייס הקפה הנפוצות הן בדיוק ההיפך: נוזל צמיגי וממותק, שמכיל הדי טעם קלושים של קפה, כמויות אדירות של סוכר ומוגש בכוס בגודל מפלצתי.
רעות חולות אלו אינן ייחודיות לטכניון. כבר זמן רב שאני תר את הארץ בחיפוש אחר אייס-קפה המורכב מקפה, ללא סוכר (או למצער, עם כמויות מופחתות) ובכוס קטנה. האם קרטל רשתות הקפה עשה יד אחת על מנת למנוע מכירת אייס קפה מופחת-כמות ומופחת-מחיר?
חמוש בכל הטרוניות הללו, גמרתי אומר להתחיל פרוייקט חדש: ייתכן ויימשך לאורך כל הקיץ, וייתכן ויסתיים בפוסט זה. כמו הרבה דברים בבלוג הזה, אין לדעת מה יילד יום. במסגרת הפרויקט נסקור את האייס-קפה המוגש בדוכני הקפה השונים בטכניון ונעמוד על יתרונותיהם וחסרונותיהם.
המוצג הראשון שעמד לבדיקה היה האייס קפה של סניף מנדרין, או כפי שהוא מכונה בתפריט, "גרניטה – קפה ברד" או ניסוח כמעין זה. גרניטה, יגיד לכם כל איטלקי שקרא בויקיפדיה, היא קינוח מעט שונה, אך לא נתקטנן על הנומנקלטורה. לא כשהמחיר כל כך מפתה! 8 שקלים זה בהחלט זול. לוגמי אייס-קפה ותיקים יספרו לכם בחדווה על מקומות, לא איכותיים או יוקרתיים במיוחד, שגובים 19 שקל עבור התענוג.
מלבד זאת, המשקה לוקה במידת מה ברעות החולות שצויינו לעיל. כמות הסוכר מוגזמת והכוס גדולה מדי; יתרה מכך, הכוס לא מגיעה עם מכסה, דבר היוצר מגבלה מוטורית קלה ולא מאפשר להסתובב בקלילות עם כוס הקפה בתנוחת ננסי בוטווין נונשלנטית.
לסיכומו של דבר, למרות הביקורת לעיל, האייס קפה של מנדרין בהחלט ממוצע לקטגוריה: מחירו הסביר עושה אותו אטרקטיבי אף יותר, ואין כמו אייס קפה לשמח לבב סטודנט. לרוויה.