לה מרמור

לא רבים יודעים זאת, אבל בשטחי קריית הטכניון מצוי סניף של רשת הופלים הארצית "לה גופרה". מיקומו אי שם בין הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול והפקולטה להנדסת מכונות, איננו נמצא בבית הגידול של אף אחד מכותבי הבלוג, אך בכל זאת ניצלנו את מעט הזמן אשר הצלחנו לפנות בעיצומו של הסמסטר על מנת לפוּש ולסעוד שם. למרבה הצער, זמן הנופש המוגבל עקב מחוייבויות אחרות (לימודים, מבחנים, בלוגים אחרים ובזבוזי זמן מסוג אחר), הוביל לכך שעד היום, מספר שבועות לאחר מכן, לא הגיעה הביקורת לכדי כתיבה.

הידעתם? על פי דרישות הכשרות, בין השעות 11:30-16:30 המנזה בשרית בלבד

תיאור הסניף באתר לה גופרה מציין, באחד המשפטים רבי-השגיאות שזכיתי לראות בשבועות האחרונים, כי "לצד המתוק והקפה בסניף מתאפיין בטוסטים וכריכים מיוחדים המיוצרים במיוחד עבור הרשת". מה חשקה נפשנו לטעום מעט מ"המתוק" הזה. דא עקא, אם משום מה שיוויתם בנפשכם כי סניף "לה גופרה" יכיל את הוופלים הבלגיים המפורסמים של הרשת – אחרי הכל, "לה גופרה" בצרפתית אומר בדיוק "הוופל" – אתם עתידים להתאכזב. לה גופרה שבטכניון איננו יותר מבית-קפה-סנדוויצ'יה מהסוג שראיתם כבר שוב ושוב: אותם סוגי קפה דלוחים, סנדוויצ'ים עייפים, טוסטים טרוטי-עיניים ומוזלי.

מוזלי.

בפאתי הסניף, פועל בשעות הצהריים מזנון בשרי אשר הגיש ביום הבדיקה שווארמה למיניה. אנחנו החלטנו לבדוק את המוזלי וטוסט גבינה צהובה, עגבניות, בצל ופטריות. בניגוד לתיאור הפסטורלי באתר הסניף, לפיו היה עלינו "לקחת הפסקה ולהתפנק עם קפה משובח עם שוקולד מיוחד…", החוויה עצמה היתה שבלונית עד אימים. הטוסט בילה בקלייה זמן בלתי סביר בכל קנה מידה, שכנראה מעיד על עייפותו של הטוסטר וזרזיפי החום הזעומים שהפלטות שלו משלחות בקרום הלחם. הפטריות, למותר כמעט לציין, היו פטריות-מקופסת-שימורים. היה עליי כמובן לדעת: המשפט היסודי של בתי הקפה הזולים קובע כי לעולם, ולא משנה מה, אין להזמין פטריות, וזאת מכיוון שמסיבה לא ברורה כלשהי, החוק עדיין מתיר לכנות את גוש הגומי הצמיגי שמתבוסס במיץ מלוח בתוך קופסת פח בשם "פטריות". ובכן, נאמר זאת כך: פטריות כמהין זה לא.

טוסט עם גבינה צהובה, עגבניות, בצל ופטריות. חשיפה: זהו כותב הבלוג.

המוזלי, מצד שני, היה בהחלט מה שניתן לכנותו בחוגים המתאימים, "עשיר", וכלל מלאי מגוון של פירות יבשים. נושא המוזלי, עליי לומר, מעורר אצלי תהיות: לא, לא מדובר ברטינה הטיפוסית על כך ש"זה לא אוכל", "זה מה שהאוכל שלי אוכל", או שלל רטינות לעגניות קרניבוריות-מאצ'ואיסטיות מהסוג הטיפוסי: אם הייתי כזה, לא הייתי בטכניון, נכון? התהייה המדוברת נוגעת בעובדה שכמויות היוגורט והגרנולה שמוכלת במנת מוזלי אחת היא מפלצתית למדי. על אף שמדובר במנה ביתית ופשוטה למדי – למעשה, ברגע זה חוצה "הנדסת מזון" את הקווים והופך לבלוג מתכונים; אם כן, מתכון למוזלי: קנו יוגורט. קנו גרנולה לפי טעמכם. ערבבו. – כמויות היוגורט שיצרוך אדם סביר בסיטואציות חברתיות הולמות איננה מתקרבת לזו המוגשת בבתי קפה.

כמויות יוגורט עצומות

מה לא מפתיע, אם כן; סניף "לה גופרה" בטכניון הוא כה סטנדרטי, כה עייף, כה דהוי, עד ששומה שגם הביקורת עליו לא תתעלה לגבהים הרצויים. שבענו די והותר מזנונים מן הסוג הזה. הבו לנו מן המקוריות ומן החידוש.

לסמסטר חדש!

חודש אל תוך הסמסטר ורגע לפני שהוא נגמר, ניתן כבר לגבש תובנות אודות הפתיחה הקולינרית של שנת הלימודים תש"ע.

בית הסטודנט, על שלל האפשרויות שהוא מתיימר להציע, טרם נפתח. חבל.

המחירים במכונות השתייה (קלה וחמה כאחד) עלו ב-20 אגורות, כך שכעת כוס "קפה" עולה 1.40 ש"ח ופחית קפיטליזם קוקה קולה עולה 3.50 ש"ח. גם המחירים במכונות החטיפים עלו, ובסמסטר הזה תצטרכו לשלם בין 20 אגורות לשקל יותר מאשר בסמסטר הקודם בשביל להשקיט את המנצ'יז.

עם זאת, יש לנו כמה חדשות טובות בשביל הסטודנט הרעב והעני:

פינת הקפה של הפקולטה לארכיטקטורה חזרה לפעילות. הידד!

פרויקט נוסף מבית הפקולטה לארכיטקטורה הוא "פינת התה" המתחרה המנצחת של שנה ד'. בתחילה הציעה פינת התה פיתות עם תוספות (זעתר, בולגרית או רוטב פיצה עם גבינה) וכעת עם בוא החורף מחכים שם מרק ביתי מהביל ותירס חם על פלטת שבת. יאמי!

שוב פרצופים חדשים ומלאי הבעה מאחורי דלפק הבריף, אך למרבה הצער, איכות השירות לא השתנתה. עם זאת, נראה כי מישהו שם החליט להוציא לפועל סוף סוף את כל המנות המופיעות בתפריט ועכשיו הם מוכרים, בנוסף לסנדביצ'ים הרגילים, סנדביצ'ים פשוטים (גבינה צהובה / ביצה / חביתה / טונה + מלפפון ו/או עגבניה) בבגט (6.20 ש"ח) או בחצי בגט (3.60 ש"ח). כמו כן נצפו עוגיות שוות (5 עוגיות ב-5.30 ש"ח).

עד כאן, מחדר החדשות של אמאדו.

שתי מילים על החלבייה של הנדסה אזרחית:

הגשה עצמית.

הצד החלבי, האלטרנטיבי, של הקפיטריה של הנדסה אזרחית נמצא בצד השני של הגשר. כמו בכל מוסד אלטרנטיבי שמכבד את עצמו, גם שם לא מאכילים אתכם בכפית. מי שרוצה להצליח, יצטרך לשלם בזיעה. רוצה קרואסון שוקולד ונס קפה? אין בעיה. לך שים לעצמך קרואסון בשקית נייר, והנה כוס חד פעמית ריקה, שם העגלה, אתה יודע מה עושים.

הקרואסון היה טרי, וכך נראו גם שאר המאפים. ביקשתי נס קפה קטן וקיבלתי כוס בגודל של אספרסו לגמדים; אבקת הקפה הייתה מתוצרת לא מזוהה וקצת חשודה. כבר הכנתי את הטיעון המנצח "בשביל להכין לעצמי נס קפה יכולתי להישאר בבית", כשפתאום נגלתה לעיני מכונת הפלא: טוסטר מסוע!!! המכשיר הזה לעולם לא יפסיק לרתק אותי: מכניסים מאפה פושר בצד אחד, הוא נוסע נוסע נוסע, והופ! הוא יוצא חם מהצד השני. זה כמו לונה פארק של קרואסונים. נרגשת ומלאת ציפייה, לא ויתרתי על ההזדמנות להעביר את הרכש החדש שלי במתקן הקסמים הזה, ואכן, באופן לא לגמרי צפוי, הוא יצא מהצד השני, חמים וטעים.

נראה שהחלבייה מתאימה לכל אותם אנשים שמטעמי פרנויה או פינוק חייבים להכין בעצמם את כל מה שהם מכניסים לפה, לאנשים שמתרגשים מטוסטרים וממסועים, ולגמדים שאוהבים אספרסו.