כימיה פיזיקלית

הקוראים האדוקים של הבלוג ודאי הבחינו באובססיה הקלה שיש לכותביו עם בית הסטודנט. אנו עוקבים בשקיקה אחר הפרסומים השונים אשר מכריזים מדי מספר חודשים על פתיחתו. אין לדעת האם זו תוצאה של מגוון האוכל אשר הוא עתיד להציע, או בתאוות השררה שלנו אשר גורמת לנו לשוות בעיני רוחנו את אירוע הפתיחה היוקרתי בו נלבש טוקסידו, או שמלה, ונצעד על השטיח האדום ביחד עם שלום זילוני בעוד רב המלצרים מציע לנו מתאבני בורגר-ראנץ'.

אי-שם בתחילת תקופת המבחנים החלטנו לתהות על קנקנו של הרחש אשר עולה לאחרונה בפורומים שונים בנוגע לסטטוס פתיחתו של הבית. ובכן, לא נותר לנו אלא לבשר בחגיגיות שבית הסטודנט אכן נפתח; הבניין, שכפי שהיטיבה לתארו נעה, מתהדר בארכיטקטורה של שדות תעופה, כולל שלל קומות ומפלסים, מתוכן אחת כוללת מינימרקט וחנות מתנות, ושלל פועלים אשר בונים או מנקים את שאר החנויות. עד מהרה הבנו שעל אף חדר הישיבות המפואר בקומה השנייה, או אולם הקולנוע הסגור בקומה השלישית, אוכל לא נראה כאן ולכן מוטב לחפש מקום אחר לסעוד בו.

לאחר ההקדמה המפרכת הזו, הגענו לקפיטריה בבניין פיזיקה. קפיטריה זו, כך מסתמן, היא סוד שמור במיוחד: לא רק שהיא מקפידה שלא להתקרא באף שם, וכך למנוע מעצמה ליהנות מיתרונות המיתוג, היא שוכנת בפינה נסתרת, שבה מובטח שאדם שאינו שותף סוד לא יוכל להגיע אליה. כיוון שאנו בכל זאת בלוג תחקירים חושפני, אזרנו אומץ להיות, כך נראה, מבין הלקוחות הראשונים של הקפיטריה באותו יום (והיה מדובר בשעת צהריים מאוחרת).

פיצה עם זיתים שחורים ועגבניות. בצלחת פלסטיק, מה חבל. כהרגלנו, נתנצל על איכות התמונה הסלולרית.

תפריט הקפיטריה איננו מן העשירים. לבד מן הקפה והכריכים הסטנדרטיים, בולטות בו הפיצות והפוקצ'ות אשר כמובן עוררו את סקרנותנו. למרבה ההפתעה, שתי המנות היו מוצלחות למדי. הפיצה היתה דקיקה וטעימה, אם כי העובדה שהיא הונחה בחוץ זמן מה לפני רכישתה (אין לדעת כמה זמן) פגמה בטריותה, בטעמה ובתחושת ההיגיינה הכללית. גם ההגשה בצלחת פלסטיק מן הסוג הזול מאוד, יש לומר, איננה תורמת לאסתטיקה, והלא בפיצה אין לך דבר החשוב מן האסתטיקה.

פוקצ'ה עם גבינת עיזים ופלפלים קלויים. האם מה שנקרא בתפריט "גבינת עיזים", הוא, למעשה, לַבָּנֶה? אולי. מי יודע.

באשר לפוקצ'ה, תחילה נדחתה הזמנתנו בטענה ש"הבצק עוד תופח", אולם לאחר מעט הפגנת עקשנות צרכנית בריאה, התברר שדווקא ניתן לספק אותה. כמעין אנטיתזה לפיצה, בצק הפוקצ'ה היה בשרני ועשיר, בעל קרום פריך מבחוץ ורכות אוורירית מבפנים, כמו שצריך. הפלפלים הקלויים היו מעט קרים מדי (כנראה שהוצאו מהמקרר דקות לפני ההזמנה), וגבינת העיזים היתה בינונית אך לא הצליחה לפגום בהנאה. בסך הכל, הגם שלא מדובר בהברקה קולינרית מקורית במיוחד, המנה מצליחה לרענן ולהפתיע בנוף הטכיוני.

רמת המחירים בקפטריה זולה מן המצופה. נראה כי כאן פועל לטובתנו העדר המיתוג ואווירת השכונה הכללית. עם זאת, כיוון שלאחר ביקורת אוהדת זו אין ספק שאלפי קוראי הבלוג ינהרו לקפיטריה, אין ביכולתנו להבטיח שכך יישמר. מצד שני, בהתחשב בקצב חילופי הזכיינים בקפיטריה בפיזיקה, ובכך שעבר כחודש מהביקור בקפיטריה ועד כתיבת הביקורת (תקופת מבחנים, נו), אין ביכולתנו להבטיח שהיא עדיין קיימת.